חב' בטיט אינסטלציה בע"מ נ' חב' סלנר הנדסה אזרחית בע"מ

החלטה

בפני שתי בקשות של הנתבעת אשר הוגשו בעקבות פסק הדין שניתן על ידי ביום 18.9.11 אשר בו דחיתי את תביעת התובעת כנגד הנתבעת, תוך שחייבתי את התובעת בהוצאות הנתבעת (בהתאם לשומה שתוגש לאישורי) וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 52,000 ₪.

הבקשה הראשונה

הבקשה הראשונה הינה בקשה לחילוט ומימוש הערבות הבנקאית על סך 40,000 ₪ שהפקידה התובעת בתיק (להלן: "הערבות הבנקאית") וזאת לכיסוי ההוצאות שנפסקו בפסק הדין. בקשה זו נסמכת על החלטת כב' ס. הנשיא א' בית-נר מיום 23.11.05, אשר ניתנה בבקשת הנתבעת לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאותיה, ואשר בה נקבע כהאי לישנא:

"אין כל עילה לחייב בהפקדת ערובה, מה גם, שבמסגרת תיק זה כבר הפקידה המשיבה (התובעת – פ.ל.) ערבות בנקאית בסך של 40,000 ₪ שבמידת הצורך תוכל לשמש גם כבטוחה להוצאות המבקשת אם וכשאר תדחה התביעה כנגדה".

יצויין כי הערבות הבנקאית הופקדה בתיק כבר ביום 24.1.05 וזאת בעקבות החלטת כב' השופט שחורי בבקשה להטלת עיקולים זמניים מיום 2.1.05 בה נקבע כדלקמן:

"יוטל עיקול זמני ברישום על כספים המגיעים למשיבה (הנתבעת-פ.ל.) מן המחזיקות להבטחת תביעה עד לסך של 175,000 ₪.

הוצאת הצו מותנית בחתימת המבקשת על התחייבות לפיצוי לפי לשון תקנות סד"א בצירוף ערבות מנהל לפיצוי כאמור ובנוסף לכך תמציא המבקשת לתיק ביהמ"ש ערבות בנקאית צמודת מדד ובלתי מוגבלת בזמן על סך 40,000 ₪....."

הבקשה השניה

בבקשה השניה שהוגשה, ככל הנראה בעקבות הגשת תגובת התובעת לבקשה הראשונה, הגישה הנתבעת שומת הוצאות הנתמכת בחוות דעת רואה חשבון, ובה בקשה הנתבעת כדלקמן:

"2. לאור הנזקים הישירים (סעיף 1 לחוות הדעת.....) והעקיפים (סעיף 4 לחוות הדעת) עקב הפקדת ערבות בנקאית ע"ס 175,000 ₪ בקופת בית המשפט (במקום העיקול שהוטל על כספים המגיעים לנתבעת) ישוב ויתבקש ביהמ"ש הנכבד להורות על מימוש הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת בקופת בית המשפט.....

בנוסף לחיוב התובעת בכל ההוצאות המפורטות בחוות הדעת ולאור התחייבות אישית של מנהל התובעת שניתנה כתנאי להטלת העיקול יתבקש בית המשפט הנכבד לחייב בתשלום ההוצאות שפורטו בסעיף 2 לעיל גם את מנהל התובעת באופן אישי כחלק בלתי נפרד מפסק דינו ולהורות על חילוט הערבות הבנקאית שהפקידה התובעת..."

תגובת התובעת לבקשות

התובעת מתנגדת לשתי הבקשות וטוענת כדלקמן:

באשר לבקשה הראשונה – זו עומדת בניגוד להוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקסד"א") שכן משמדובר בערבות בנקאית כלל לא קיים הליך של חילוט לגביה (להבדיל מלגבי ערבון) אלא על הנתבעת להגיש תביעה, להוכיח נזקיה ואת הקשר הסיבתי ביניהם לבין הטלת העיקול הזמני, ורק באם תזכה בתביעה זו תוכל להפרע מהערבות הבנקאית.

באשר להחלטת בית המשפט מיום 23.11.05 עליה מסתמכת הנתבעת, לטענת התובעת אין בה כדי לשנות מהוראות התקסד"א ואין בה להפוך את הערבות הבנקאית לכזו המיועדת להבטחת הוצאות הנתבעת. מוסיפה התובעת כי ככל שכך כוון בהחלטה הנ"ל, הרי שנפלה בה טעות.

באשר לבקשה השניה – זו עומדת בניגוד להוראות התקסד"א, שכן הבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנה 371(א) לתקסד"א המציבה שתי דרישות למימוש הערבות: האחת – מתן אפשרות לצדדים להשמיע טענותיהם, והשניה – קביעה כי הבקשה להטלת עיקול לא היתה סבירה בנסיבות הענין. רק במידה ובית המשפט יקבע כי הטלת העיקול לא היתה סבירה (לאחר שתנתן אפשרות לצדדים לפרוש טיעוניהם בענין זה) יהא מקום לבחון את שאלת הנזקים הנטענים.

דיון והכרעה

1. ראשית יאמר כי מסדרת הבקשות והתגובות יש ללמוד כי שני הצדדים לא ערכו את ההבחנות הנדרשות שכן בבקשות ובתגובות יש עירוב מושגים.

הנתבעת מצדה אינה עורכת את האבחנה הנדרש בין הוצאות שהוציאה לצורך ניהול ההליך לבין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל הטלת העיקול הזמני (שהומר בערבות בנקאית מטעם הנתבעת על סך של 175,000 ש"ח בהתאם להחלטות כב' השופט נווה מיום 17.5.06 ו-11.6.06).